קצת טבע
האגדה מספרת שבכל מקום על פני האדמה שבו נפלה טיפת דם מדמם של המכבים , עולה ופורח צמח דם המכבים האדום. הפרח עצמו הוא קטן וצהוב, אולם מה שאנו רואים הן מעטפות התפרחת, שצבען אדום עז ובוהק שאינו דוהה לעולם ומזכיר טיפות דם זעירות. גם לאחר שהפרח נובל, החיפויים אינם נושרים, והם ממשיכים לשמור על מראם ועל מרקמם. תכונה מיחדת זו והעובדה כי מדובר בצמח רב שנתי המתחדש מתחת לפני השטח וצץ ועולה בכל שנה מחדש, שזיכתה את הצמח בהילת "האלמוות" והפכה אותו לסמלו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, סמל לדמם של הנופלים שישאר בליבנו לעד. גובהו של הפרח דם המכבים הנו 40 ס"מ וזמן פריחתו הוא בחודשי האביב. בישראל גדלים שני מינים [מתוך 500 המינים הידועים], ופריחתו מפארת אף את מרחבי סוריה וטורקיה. הייחודיות של הצמח גרמה לכך שרבים נהגו לקטפו ולייבשו בשלב שלפני הפריחה. החשש שהקטיף המוגבר יגרום להיעלמותו מהנוף, זירז את הכרזתו של דם המכבים כצמח מוגן שנאסר לקטפו. בשנת 1954 הוצע לקיים גם בתפוצות את טקסי יום הזיכרון כמכשיר חיוני וציוני ולהדפיס את פרח דם המכבים כסמל יום הזיכרון. באותה עת נקבע דם המכבים כסמל, ועד היום הוא מופץ בכל יום זיכרון על גבי מדבקות וסיכות "יזכור", הנענדות בטקסים הנערכים ביום כאוב זה, שהוקרה , זיכרון , צער ותוגה מתערבבים בו.